"שלום בנות יקרות שלנו גאולה ושלומית

חיכינו יחד איתכן לשיחה המיוחדת שאתן מקיימות הערב. נועדה השיחה לפתוח שערי שמים, לבקש המתקת הדינים. מצטרפים אנחנו לבקשה זו.

מופעלת הבקשה באלוהות. גם אנחנו מדריכי עליון חשים בתקופה זו את הדינים שחווים על כדוה"א, את ההיצרות ביכולת התנועה שלכם, את אי ההבנה לאן לפנות. פונים ימינה נתקלים בקיר. פונים שמאלה מרגישים כאב. לאן שפונים בני האדם הם נתקלים במה שמכנים אנחנו אותו 'דינים'.

דינים – אלה המחשבות שלכם. כשחושבים אתם בעולמכם הדואלי מחשבות מגבילות, מעכבות, מחשבות של חוסר סיפוק, התנגדות, חוסר יכולת להכיל וכד' מושכים אתם לתוך חייכם את אותה אנרגיה, אולם היא מועצמת. זהו המימד ה-3.

 

כשמבקשים אתם להיפרד מן הדינים מתבקשים אתם לתת למציאות חדשה מקום בעולמכם. כיצד מגיעה מציאות חדשה?

כשמוכנים אתם לפתוח שער בלבבות שלכם בחיבורים אל הקרובים אליכם, ואל היותר רחוקים.

מתקרב שער 'שער הרחמים'. איננו מתכוונים שתתמלאו ברחמים אל הזולת או אל עצמכם. מתכוונים אנו במילה 'רחמים' לחיבור לתחושת היותכם ב'רחם'. רחם אם השכינה. רחם מכילה. רחם מליאת אהבה. ומשתבקשו לחזור לאותה הרחם תינתן לכם הבקשה, ותרגישו באותה הרחם שאור עוטף אתכם – אור הבריאה. ותתעטפו בו כילד רך מלא בתחושת אהבת הוריו. וגם אם לא חוויתם בימי חייכם תחושה זו בהיותכם ילדים וחוויתם רגעים של עצב, תסכול, אי ודאות בהיותכם ילדים בגלגול חיים זה, בכניסתכם בשער הרחמים תחווה מחדש תחושת אהבת אם ואב ללא גבולות, ללא מצרים, בחיבור אל האינסוף.

ומחכים אנחנו שתבקשו לחבור לאותו השער. משתעשו זאת יקירכם ובני משפחותיכם ובני העם ובני האנושות כולה יכנסו יחד איתכם באותו השער, ותבוא לארץ גאולה. ותחוו בחייכם תחושת הקלה, ומגע של אהבה, ושמחה, וחיבור לניצוצות אור הנשמה.

מתקרבת השעה.

ואיננו מתכוונים לזמן שנמדד על פני השעון כשאומרים אנו 'שעה'. מתכוונים אנו לחיבור מחודש לאמא אדמה, אל - השמים.

ומבקשים אנחנו מכם בערב זה הפיצו הבשורה.

תנו מקום בליבכם לאהבה.

ונאמר הללויה.

ומבקשים אנחנו למען אנושות בוכייה שיצא המסר לזה העולם,

ונאמר דברי הודיה וברכה.

היו ברוכים.

היו ברוכות.

מאיתנו מדריכי עליון בבריאה."

 

(מדריכי עליון בבריאה לפנות בוקר יום א' ט' אייר תשפ"ו 26.4.2026)