" 'מחנה' הוא חניון או בסיס צבאי או קבוצה בעלת אמות מידה וערכים משותפים.
כשחושבים על 'מחנה' עולות צורות שונות, צבעים שונים וריחות שונים בהתאם לפירוש שמאמצים ומקטלגים... נוצרת 'תבנית'. התבנית היא בתלת מימד.
שהות ב'מחנה' מוסיפה תפיסת מציאות לתבנית המקוטלגת. ומאמינים שהיא 'המציאות' הקרויה בשם של המילה. ומקבעים את התבנית. מצטרפים לקיבוע רגשות, ומחשבות וספקות וסימני שאלה. והרי לכם מיזם שלם מקובע. בליל עוצמות נוטות להתקבע בתבנית תלת מימדית מבלי לשים לב.
משמוכנים אתם לצייר את 'המחנה' מחדש. להוסיף צבע לתמונה – מאפשרים אתם ל'אופק החדש' להיכנס ברב מימד. משמוכנים אתם לאפשר לריחות, לטעמים, לרגשות, לאהבות – להיכנס מרחיבים אתם את התמונה.
שגרת 'המחנה' מוצאת אתכם בשגרת השמש העולה כל בוקר במזרח ושוקעת במערב ושלל פעולות מתרחשות בו, המספקות תרועת חצוצרה, כשדגל מתנוסס בראש התורן.
שמחת 'המחנה' צובעת את הדגל ואת קיפוליו ומאפשרת לאייל להטיל גלליו ליד מבנה המפקדה, שדלתו החורקת מעירה את הנמים במגדל השמירה... והרי לכם 'תבנית' שנתרחבה.
גבולות יוצרים תלת-מימד בתודעה. הרחבת הגבולות יוצרת רב מימד בתודעה האוניברסלית ובמישורים המקבילים."
(מתוך ספר השלום שער ג' 'חמדת עולם'. ליבנה 2017. הבעל שם טוב יום ג' יב' אב תשע"ה 28.7.2015)
כשאת.ה בהרחבת תבניות את.ה מתמיר.ה תכונות מולדות, אי יכולויות ומרחיב.ה את התודעה. את.ה יוצר התמרה ובורא את מציאות חייך.
