"אלוהים ברא אתכם עם רגשות, על מנת לתבל את מציאות חייכם. תארו לכם חיים רק עם מחשבות ללא שמחת חיים, ללא חדווה, ללא אושר או אהבה?
אתם התחלתם להשתמש ברגשותיכם מעל הצורך. מזגתם לקדרת חייכם עודף תבלינים. הרביתם להכניס פלפל, שום, מלח ועוד והפכתם את החיים מתובלים מדי. בהפעלת רגשותיכם פגעתם באלה שסביבכם ובעצמכם. רגשותיכם מצטברים בזיכרונות, ויוצרים מצבורי רגש, שמשפיעים על תפקודכם ועל הגשמת ייעודכם.
שימוש ברגשות בעודף או בחוסר מכונים 'רגשות דואליים'. מקום משכנם בצ'קרה 3 תחתונה והם משודרים באמצעות המים בגופכם. התבוננות בקיומם וזיהויים מעלה את השאלה: מה הם מלמדים אותי על עצמי? השלמה עם קיומם - מאפשרת לכם להשתנות.
רגשות דואליים נוצרים בכם מאז הפרידה מהפריפריה האלוהית.
1. כעס: כמה כעס נוצר בך ברגע הפרידה מהאלוהות? כעס הוא רגש שמכלה את הנשמה.
כשאתה כועס על האחר או על המצב שנקלעת אליו, אתה שולח את כעסך כאצבע מאשימה. כשאתה כועס על עצמך, אתה שולח אצבע מאשימה כלפי עצמך. כשאתה כועס – אתה שופט את עצמך ואת אחרים על פי ראות עיניך. אתה פועל על פי דין ולא מפעיל את מידת הרחמים, כלפי עצמך וכלפי הזולת. הכעס הוא אנרגיה המרוססת החוצה ופנימה לכל עבר. הכעס מחליש את ספירת היסוד שלך ואת יכולתך ליצור מצבים של שלום בתוכך ועם סביבתך.
למד להשלים עם מי שאתה. נועדת לאהוב ללא תנאים. כשאתה כועס, אהבתך היא בתנאי שהדברים עומדים בסטנדרטים שאתה קובע לפי אמות המידה שלך. אהוב ללא תנאים והשתחרר מהכעס.
2. קנאה: ברגע היציאה מהאלוהות אתה מתבונן סביבך ורוצה להיות כמו האחר. אתה משווה עצמך אליו. אתה יוצר את רגש הקנאה. בקנאתך אתה מבקש לעצמך את מה שיש לזולתך ואינו נמצא אצלך, או שנמצא באופן שאינו משביע את רצונך. רגש הקנאה מחובר לרצונך להשיג לעצמך. הקנאה משפיעה על מושא הקנאה שחושב: "מדוע מקנאים בי?" לעיתים קרובות הרגש יוצר התנגדות מודעת או בלתי מודעת במקנא. הקנאה מחלישה בך את ספירת החסד, שאיתה באת לתת מעצמך וממה שיש לך לזולתך.
למד להשלים עם מי שאתה. האמן כי באת לחיות את חייך בהתאם לתוכנית עליונה. האמן שגם האחר בא לחיות את חייו בהתאם לאותה תוכנית. האמן שחייך אינם על חשבון חייו, כמו שחייו אינם על חשבונך. אפשר לעצמך לתת לאחר ולקבל ממנו את מה שיש לכם לתת לעולם ולקבל ממנו.
3. צרות עין: ברגע היציאה מהאלוהות אתה מתבונן סביב ורוצה להיות כמו האחר. אתה רוצה להרגיש בעל ערך. אתה רואה את ההבדלים ביניכם ורוצה להיות כמוהו או יותר ממנו. בטעות אתה חושב, שמי שהוא ומה ששלו - הוא טוב יותר, ואתה חושק בשלו. אתה מתחיל להפעיל צרות עין. הרגש מפעיל בך את הצורך התמידי להשוות. כשאתה בצרות עין אתה מבקש למנוע מהאחר להשיג את מה שמגיע לו. מה שמניע אותך הוא הרצון לזכות בתחרות סמויה. זכייה יוצרת בך תחושה שאתה טוב יותר מהאחר ושאתה 'שווה' יותר. רגש צרות העין מחובר לרצון שלך להשיג לעצמך על חשבון האחר. צרות עין יוצרת אנרגיה של חוסר שפע אצלך בתחום בו צרה עינך. אנרגית הצרות משפיעה גם על הצלחת האחר. כמו כן, נוצר אצל האחר חוסר יכולת לקבל אותך בצרות עינך וחוסר שביעות רצון כלפיך. כשאתה צר עין אתה מפרש את חוויות חייך בצורה שלילית. החוויות נרשמות בספירת הדעת התחתונה ומחלישות את דעתך.
למד להשלים עם מי שאתה. האמן שאתה יחיד ומיוחד. האמן שכל מה שאתה מקבל לתוך חייך הוא על מנת לפתח אותך ושהוא מדויק עבורך. האמן שהאחר מיוחד בדרכו ושהוא מתפתח בדרכו.
4. התמרמרות: הסכמת לצאת לאוויר העולם, אך כשאתה יוצא אתה מתקשה להכיל את ההסכמה. חוסר ההכלה יוצר בך אי שביעות רצון, שמתורגם למרמור. ההתמרמרות גורמת לך להתבונן על העולם, על עצמך ועל הזולת בביקורתיות, וליצור זילות בערך החיים. ההתמרמרות גורמת לירידת ערכך בעיני עצמך או לירידת ערך זולתך. אתה אינך נותן אמון בעצמך וביכולותיך או בזולתך וביכולותיו או בשניהם. אתה יוצר סביבה ממורמרת ושיפוטית (דומה מושך דומה). רגש ההתמרמרות מחליש את ספירת התפארת שלך, שלשמה ירדת לעולם - לפאר את החיים, את החוויה, את עצמך ואת האדם.
למד להשלים עם מי שאתה. האמן שהחיים בעלי ערך. האמן שהכל לטובה ובא ללמדך. אל תתייאש. השאר אופטימי. התייחס לכל חוויה כאילו היא הראשונה. התייחס לכל פגישה כאילו היא הראשונה, כאילו היא דף נקי. מחק משאות מיותרים, אל תסתובב עם 'תרמילים' מלאים.
5. אזלת יד: ברגע היציאה מהאלוהות אתה לא מרוצה מהמצב החדש שנוצר. אתה מתקשה לקבל אותו. אתה חש שהדברים יוצאים משליטתך, ושאינך מחזיק בידיך ב'מושכות' החיים. נוצרת בך תחושת אזלת יד, שמחלישה את יכולתך לקבל מצבים, שינויים ואת השונה. אתה עוצר את הקבלה לעצמך. אזלת היד מפתחת בך תחושה של חוסר שביעות רצון מעצמך, מהמצב ומאחרים.
אמור לעצמך: "אני שלם עם מי שאני." "הדברים לא בידי ואני נותן אמון, שהם הולכים לכיוון מדויק בשבילי ובשביל האחרים." אפשר לעצמך לקבל כל מה שמגיע, ולראות בו את הטוב.
6. עלבון: כשאתה יוצא מהאלוהות אתה מתבונן סביב ורואה את עצמך ואת האחרים. כשאתה נותן ערך גבוה יותר לאחרים מאשר לעצמך - תגובות האחרים אליך גורמות לך להרגיש עלבון. במשך הזמן אתה נותן גם ערך רב יותר לדבריהם ולמעשיהם. כשאתה נעלב אתה משדר את עלבונך ל'מעליב' במעגל סגור. לעיתים קרובות, ה'מעליב' אינו יודע שהעליב, והוא מגיב בהתמרמרות, בחוסר קבלה, בחוסר שביעות רצון ועוד כלפיך וכלפי תגובותיך. העלבון מחליש את ספירת המלכות שאיתה הגעת לחוות את מציאות חייך.
למד להשלים עם מי שאתה. תן אמון שערכך לא פחות מערך האחר. אמור לעצמך: "יש לי אפשרות להסכים או לא עם דבריו או עם מעשיו של האחר. אני בוחר לא להיעלב. אני ומחשבותיי שווים בערכם לשל האחר."
7. דחייה: ביציאה מהאלוהות אתה מרגיש רגש של דחייה. ההרגשה מורידה את מצב רוחך. היא מוליכה אותך "מדחי אל דחי". היא נותנת תחושת חוסר שייכות. מקורה במחשבה השגויה שהאלוהים 'נטש' אותך ברגע ההפרדות. תמיד רצית להרגיש 'חלק מ...'. הדחוי דוחה עצמו מהאחרים ומעביר להם את תחושת הדחייה. זוהי אנרגיה, ששמה מחסומים בינך לבין אחרים ולא מאפשרת תקשורת חופשית ובניית מערכות יחסים תקניות. רגש הדחייה מחליש את ספירת ההוד שלך ואת היכולת לקבל שינויים, ליצור תנועה, להודות, להתגמש, לזרום, להתרכך (שת"ה גז"ר).
אמור לעצמך: "אני שלם עם מי שאני." "אלוהים אוהב אותי. הוא איתי ואני איתו. אני חלק שווה ערך בפאזל האנושות. דחיית אחד החלקים לא מאפשרת לפאזל להיות שלם".
8. פחד: אתה מגיב בפחד כשאתה יוצא מהאלוהות. פחד הוא רגש משתק, שיוצר תחושת אזלת יד, שמשתקת את זרימת הדם, ועוצרת את היכולת לרדת לגוף חומר על מנת לחיות את החיים במלואם, לחוש ויטליות ושמחת חיים. פחד הוא תחושה הישרדותית - קיומית, שמשפיעה על היכולת להמשיך את הקיום. רגש הפחד נרשם בספירת הדעת התחתונה שלך, ומחליש את יכולת ההתמודדות עם מציאות החיים.
למד להשלים עם מי שאתה. הבן את פחדיך ואל תיתן להם חיזוק במחשבותיך. אל תיתן להם לגיטימציה והסברים רציונאליים. היפרד מפחדיך במודעותך. התחבר אל האומץ, ושאף לאפשר לעצמך לחוות את חייך באין סוף האפשרויות המתלוות להם.
9. דאגה: כשנודע לך שאתה יוצא מהאלוהות לדרך חדשה, מתעוררת בך דאגה לעתידך. היא מופיעה לעיתים קרובות במצב של אי ודאות, כשאתה שוכח שהחיים פועלים על פי תוכנית, שלפעמים ברורה, מוכרת וגלויה, ולרוב נסתרת מבינתך. הדאגה מחלישה את אמונך בתוכנית ומחלישה את ספירת הנצח שלך.
למד להשלים עם מי שאתה. למד להסכים לקבל את הגלוי והנסתר בחייך באותה מידה של קבלה. למד לשחרר את הרצון לדעת או להבין הכל. חזק את אמונך והקטן הדאגה.
10. צער: ברגע היציאה מהאלוהות אתה חש צער על שהסכמת לעזוב. הצער מפעיל בך רגשות נוספים כמו: כאב, פחד, חשש ועוד. כשאתה מצטער אתה שולח את אנרגיית הצער כלפי מישהו או משהו, וגורם לו רגשי אשמה, חרטה, עצב ועוד. הצער פוגע בך וגם בסביבתך. אתה 'בורא' בצערך אווירה ומעצים סיטואציות. מקור הצער הוא באי קבלה של המציאות כדרך מדויקת. הצער מחליש את ספירת התפארת שלך, שמטרתה לאפשר לך לפאר את חייך בגוף, ולפאר את נצחיות החיים. הצער מרחיק אותך מייעודך הנשמתי.
אמור לעצמך ברגעי צערך: "אני שלם עם מי שאני." "החיים בגוף מורכבים, אני מקבל את החיים, את המוות, ואת כל מה שביניהם מבלי להצטער."
11. חוסר יכולת לקבל: אתה מתקשה לקבל את העובדה שביציאתך מהאלוהות אתה נועד לעמוד בזכות עצמך. על פי אמות מידתך אתה מעדיף להישאר באלוהות, ואתה מפתח רגש של חוסר יכולת לקבל. אתה מתקשה לקבל את מציאות חייך כמו שהיא. אתה שופט אותה לפי יכולת הבנתך באותו רגע, ולפי אמות המידה שלך, שנרכשות כתוצאה מניסיון חייך ומחינוכך. חוסר היכולת שלך לקבל מחליש את ספירת הנצח שלך ואת יכולתך לתת אמון.
אמור לעצמך: "אני שלם עם מי שאני." "אני נותן אמון ובוטח שהכל טוב ומטרתו להיטיב, גם אם הוא לא נראה כזה כרגע. באתי ללמוד. מה באתי ללמוד ממקרה זה?"
12. התנגדות: כשאתה יוצא מהאלוהות אתה מסרב לחיות בנפרד. בסירובך אתה יוצר התנגדות שהסכמת לצאת. ההתנגדות לא מאפשרת בחירה. כשאתה מתנגד לסיטואציה – אתה שולל את אפשרות קיומה. כשאתה מתנגד לאדם אחר - אתה שולל את אפשרות קיומו. כשאתה מתנגד לעצמך – אתה שולל את אפשרות קיומך. התנגדות מחלישה את ספירת המלכות שלך, ואת יכולתך לחיות חיים מלאים, מספקים ומאושרים. ההבנה, שהתנגדות שוללת קיום, מאפשרת לך ליצור שינוי, לחיות חיים מדויקים ומחברת אותך אל ייעודך.
אמור לעצמך: "אני שלם עם מי שאני." "יש אין סוף אפשרויות לחיות ולחוות את החיים. אני מאפשר לאין סוף האפשרויות את מרחב הקיום שלהן. מתוך הבנה שהכל הוא תוכנית עליונה, אלמד לקבל בשלום התנגדות ואלמד לא להתנגד לדבר."
13. חרטה: עם היציאה מהאלוהות וחווית הפרידה, אתה חש חרטה. החרטה היא רגש שמגיע בעקבות אי קבלתך את המציאות כפי שהיא. הרגש מיצר תסריטים שגורמים לך לומר לעצמך: "הייתי צריך לעשות אחרת" או "הייתי צריך להגיד משהו אחר" וכו'. החרטה נחרטת בלב המתחרט. כשאתה מתחרט אתה גורם למושא חרטתך לא להעז להיות חופשי בקרבתך או לא לשתף אותך במה שעובר עליו. החרטה סוגרת ומגבילה את מערכות היחסים שלך.
אמור לעצמך: "אני שלם עם מי שאני." "אני אוהב את חיי. אני מבקש לחיות אותם במלואם ובשלמותם, ללא חרטה." "מותר לי לטעות." "מותר לאחר לטעות". "אני שליח. דברי ומעשי נועדו לקדם את האחר. דברי האחר נועדו לקדם אותי".
14. רגשי אשמה: בידיעה שאתה עומד להיפרד מהאלוהות אתה מאשים את עצמך במה שקורה, ובכך אתה הופך עצמך קורבן של הנסיבות. כשאתה מרגיש האשמה אתה חושב: "מה עשיתי? במה לא הייתי בסדר?" רגש האשמה גדל וקשה להתנתק ממנו. הוא מחליש את יכולת ההתבוננות האובייקטיבית במציאות. כשאתה עם ניסיון בהאשמה אתה לא מאפשר לעצמך לעשות טעויות. אתה רואה בטעויות - כישלון. אתה גם לא מאפשר לאחרים לטעות. אתה מבקר ובכך מחליש את בינתך. רגש האשמה עוצר אותך בחיים, לא מאפשר לך לזרום. לא מאפשר לך ללמוד.
אמור לעצמך: "אני שלם עם מי שאני." "אינני אשם, אולי טעיתי - אני מוכן ללמוד. אני מוכן לתקן. הוא אינו אשם. אולי הוא טעה. אין אשמים."
15. אגו: האגו הוא הכוח המפעיל שמהווה את כוח השינוי. אתה נברא עם אגו, שמפעיל אותך ואת חייך. הרגשות הדואליים שאתה מפעיל גורמים לך להשתמש באגו באופן שמעורר אותך לפעול שלא על פי התוכנית המקורית. הוא יוצר בך עודף או חסר באגו. עודף באגו מתחלף בכוח שדוחף בכוח, שמכריח ושלא מאפשר לך לבחור, שקופץ בראש, ויוצר בך תלות, חוסר הדדיות, תחרות, השוואה ושיפוטיות. חוסר באגו לא מאפשר לך ויטליות. שימוש דואלי באגו מחליש את ספירת ההוד שלך, את יכולת ההתגמשות, את היכולת לראות בשונה – יפה ומשלים, ואת היכולת לחיות באהבת האחר ובאהבת עצמך.
התבונן באגו שלך, היי מודע לו, פעל להחזיר 'עטרה ליושנה'. למד להשלים עם מי שאתה."
(מתוך ספר השלום שער ג' אבי כל ידע ימים א'-ה' ב'-ו' חשון תשע"ב 3.11.11 - 30.10.11)
התבוננות במציאות החיים ובתגובות אל המציאות מעוררים לעיתים רגשות דואליים, התבונן.י במציאות חייך.
